​

Tyto Care הוא סטארטאפ ישראלי שמפתח ומייצר מכשיר המאפשר לעבור בדיקה רפואית ע״י רופא וגם לקבל מרשם ואבחנה מבלי לצאת מהבית או להיות עם הרופא באותו חדר. נראה לי שאין צורך להסביר כמה רלוונטי הוא הפך להיות היום, בעולם שמתמודד עם התפרצות נגיף הקורונה. חברת Tyto הוקמה ב-2012 ע״י דדי גלעד ועופר צדיק לאחר שהבת של דדי סבלה מדלקות אזניים חוזרות והוא התייאש מביקורים והמתנה במרפאה. כך נולד הרעיון ל-Tyto. כיום החברה מונה כ-70 עובדים בניו יורק ונתניה ולאחרונה השלימה סבב גיוס שני של 50

מיליון דולר. 

 

ל-Tyto הצטרפתי ב-2015, ואני אחראית לעיצוב המוצר ולשפת המותג. לפני כן עבדתי כיועצת חיצונית לסטארטאפים בתחומים טכנולוגיים וכן ניהלתי סטודיו דיגיטל במשרד בפרסום. כך שתחום הרפואה היה חדש לי לחלוטין. יותר מזה, מדובר בשירות חדש לגמרי כך שאי אפשר כמעט להתבסס על קונבנציות קיימות או לבדוק איך גוגל עשו את זה, והוא מצריך מהמשתמשים לבצע משימות שיכולת להיות מלחיצות או שבדרך כלל נעשים ע״י אנשי מקצוע. לדוגמא לדחוף טיפ של אוטוסקופ לאוזן של ילד חולה באמצע הלילה ולעשות לו בדיקת אוזניים. כל מה שעומד לרשותו של אותו משתמש הוא הממשק שלנו שאמור להדריך אותו ולעזור לו לבצע את הבדיקה בקלות.

 

יחד עם מנהלי המוצר, מעצבי UI ומחלקת הפיתוח אנחנו מפתחים, בוחנים ומדייקים את הממשק של מכשיר ה-Tyto והאפליקציה הנלווית אליו. תוך כדי שאנחנו משתדלים לא לסמוך על ה-Common Sense שלנו אלא לבחון כל פיצ׳ר, במגוון שיטות מחקר עיצוב ומגוון קהלים.

בין אם מדובר בבדיקות שמישות עם אימהות מנתניה או שיחות עם משפחות מאזורים כפריים ביוטה. 

 

היות ומדובר במוצר שמבקש לשנות את הדרך בה אנו צורכים שירות שמצד אחד מהותי לנו מאוד ומצד שני לא השתנה עשרות שנים, גם האתגר השיווקי שלנו לא פשוט. המטרה שלנו היא לבנות מותג מזוהה, תוך ניצול יעיל של תקציב מוגבל(בכל זאת סטארטאפ). מותג שמשדר מצד אחד יכולת טכנולוגית גבוהה ומקצועיות ומצד שני פשטות שימוש ונגישות. 

כדי לעשות את זה אנחנו יוצרים בעצמנו הרבה נכסים גרפיים, דיגיטליים ומודפסים. 

אנחנו עובדים עם יועצים חיצוניים ומשרדי פרסום, בתהליך למידה איטרטיבי, תוך הרבה ניסוי וטעייה. כך יחד עם צוות השיווק אנחנו בונים גוף ידע ייחודי, שכולל מה עבד ומה לא. ויוצרים Playbook אותו אנחנו מעבירים לקופות החולים ולארגוני הבריאות השונים בעולם שעובדים אתנו. 

היום אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופה מאתגרת בה למוצר שלנו יש ערך ייחודי, בכך שהוא מאפשר לצוותים רפואיים לבדוק ולנטר את מצבם של חולי הקורונה מבלי להסתכן בהדבקה בעצמם. כמובן שהביקוש עלה בצורה חדה מבלי שיכולנו להתכונן לכך ומצאנו את עצמנו מסתגלים מאוד מהר, מחפשים פתרונות יצירתיים ומתגייסים כדי לעזור לכמה שיותר ארגוני בריאות וחולים בעולם.

​

מקום אהוב 

סיני. אני מאוד אוהבת לצלול, ודאהב זה שילוב מושלם בין אתרי צלילה מדהימים, מעט אנשים ומיץ גויאבות. 

 

השראה

כמעצבת דיגיטל אני צורכת המון תוכן עיצובי מאתרים, אינסטגרם ופייסבוק במיוחד מעמודים יעודיים או עמודים של מעצבים ספציפיים

(היי העמוד של ג׳סיקה). אם אני מחפשת השראה לפרויקט ספציפי אז מחקר מקדים ב-Behance הנו בגדר חובה.

 

נשים שהן השראה

כל כך הרבה נשים ומצד שני לא מספיק.. אבל כנראה בשבילי יותר מכולן זאת תהיה סבתא שלי. כשהיא חזרה לעיר שלה לבד אחרי המלחמה, היא הייתה בת 16 עם השכלה של כיתה ג׳ וללא כל תמיכה. כדי לגשר על כל השנים בהן לא למדה כלל היא למדה לבדה המון. היא הצליחה להשיג את רוב ספרי הלימוד לתיכון. אך בכימיה, ספר הלימוד היחיד שמצאה היה מיועד לאוניברסיטאות וכך היא הפכה להיות הכימאית הראשית במפעל של עשרות אלפי עובדים. המפעל, שרשמית ייצר טלוויזיות ובפועל ראשי נפץ גרעיניים, היה אסטרטגי במיוחד בברה״מ והיא הייתה בין הנשים הבודדות והיהודים הבודדים בין אלפי עובדיו. היא לימדה אותי לא לפחד משום פרויקט. בכל פעם שיש לך הזדמנות לעשות משהו שלא עשית קודם, קודם כל כן ואח״כ נגלה איך עושים את זה. אומנם יש פוטנציאל בלתי מבוטל לפדיחה אבל

מנסיון ברוב המקרים זה יצליח.

​

אם לא היית מעצבת

אז הייתי מהנדסת, אני מאוד אוהבת להבין אך דברים עובדים וליצור יש מאין. 

 

תכונת אופי שצריכה להיות למעצבות

סקרנות, אמפתיה וחוש אסטטי.

​

ספר/סרט/סדרה/פודקסט

Design of everyday things של דון נורמן, קריאת חובה בעיני. אני מאוד אוהבת את הפודקסט Philosophy this של סטיבן ווסט

וסיימתי עכשיו לצפות ב-Tiger King , של נטפליקס תוך יומיים. הוא מאיר עיניים, חשוב וגם ממש טראשי בו זמנית.

​

מה צריך לשנות בעולם העיצוב עבור נשים?

לא יודעת אם צריך לשנות משהו ספציפי בעולם העיצוב, אני חושבת שהעולם כולו משתנה לטובה עבור נשים ובמיוחד בתחום העיצוב וההייטק בו אני חיה. לצערי אני עדיין רואה סביבי מעט מידי נשים בתפקידים בכירים, הייתי מאוד רוצה לראות יותר מעצבות דורשות להיות חלק מתהליך קבלת ההחלטות. למעצבות ומעצבים יש סט כלים יחודיי, ולכלים אלו יש ערך כלכלי ועסקי אמיתי עבור החברות בהן הן עובדות, זה הוכח ונבדק בלא מעט מחקרים ובכל זאת עדיין הרבה פעמים אני רואה שהמעצבות (ולצערי זה בעיקר מעצבות ולא המעצבים) מורחקות מהדיונים האיפיוניים והאסטרטגיים ומקבלות הוראות שמונחתות עליהן מלמעלה. לצערי אף אחד לא יכניס אותנו אם לא

נדרוש להיכנס.

​

​

​

​